דיכאון בקרב ילדים ובני נוער
דיכאון הוא אחת ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר, ונמצא במגמת עלייה כאחת מהבעיות הבריאותיות החמורות ביותר. האירוניה היא שזוהי גם אחת מההפרעות הניתנות ביותר לטיפול, באמצעות פסיכותרפיה או תרופות. ובכל זאת, בקשי שליש מהאנשים הסובלים מדיכאון מבקשים עזרה או מאובחנים כראוי. ההערכה היא כי כעשרה עד 15% מהילדים ובני הנוער מדוכאים בכל זמן נתון. המחקר מצביע על העובדה לפיה אחד מכל ארבעה בני נוער חווים התקף דיכאון במהלך התיכון בגיל ממוצע של 14.
בני נוער אלו נמצאים בסיכון גבוה הרבה יותר להתאבדות, שהיא גורם מוביל למוות בגיל ההתבגרות. בנוסף, במהלך התקף דיכאון שלא טופל, בני נוער נוטים יותר לסבול מהתמכרויות קשות כגון התמכרות לסמים או שהם סובלים משיעורים משמעותיים של נשירה מהפעילויות האופייניות שלהם ופעילויות חברתיות. לכן, גם אם התקף הדיכאון דועך, בעיות משמעותיות עשויות להמשיך הלאה.
מאפייני דיכאון בקרב בני נוער
הצורה המתונה יותר של דיכאון, שנקראת דיסתימיה, קשה יותר לאבחון, במיוחד אצל ילדים בבית ספר יסודי. יחד עם זאת, זהו סוג של דיכאון שנמשך למעשה זמן רב יותר. התקפים טיפוסיים יימשכו שבע שנים, ולעיתים קרובות יותר. מבוגרים מדוכאים רבים עשויים לסבול מרגשות עצב, ייאוש או סלידה עצמית, שהתחילו במהלך הילדות או בגיל ההתבגרות.
ילדים נוטים להפגין תכונות בוגרות טיפוסיות הנוכחות במצב של דיכאון. הם נוטים יותר להפגין תסמיני תלונות גופניות, נסיגה, התנהגות אנטי חברתית, התנהגויות נצמדות, סיוטים ושעמום. כן, רבים מתסמינים אלו משותפים לילדים שאינם בדיכאון, אבל הם בדרך כלל חולפים. כשהתסמינים נמשכים כחודש עד חודש וחצי, אינם מגיבים להתערבויות סבירות של ההורים, ומשפעים על חיי הילד, מדובר בהפרעת דיכאון המצריכה טיפול.
דיכאון ודיסתימיה הם שתי צורות עיקריות של דיכאון. לזמן קצר מאוד, התסמינים משותפים לשני המצבים, אבל עם חומרה רבה יותר בהשוואה לעבר. במבוגרים, מצב רוח דכאוני, איבוד העניין או ההנאה בפעילויות, אובדן תיאבון או אכילת יתר, שינה מרובה או הפרעות שינה, אובדן האנרגיה, אובדן ההערכה העצמית, חוסר החלטיות, חוסר תקווה, בעיות בריכוז, חשיבה אובדנית, ניסיונות התאבדות או התאבדות הם סימני דיכאון.
לעיתים רחוקות אנשים סובלים מכל התסמינים. רופאים בדרך כלל מחפשים לפחות ארבעה או יותר תסמינים, וחומרת ואריכות התסמינים הם גורמים חשובים בעת ביצוע אבחון. בני נוער יפגינו יותר תסמינים ממבוגרים, אבל נסיגה חמורה היא משמעותית במיוחד.
גורמים לדיכאון בקרב בני נוער
גורמים עיקריים לדיכאון בילדים הם סכסוך הורי, עם או בלי גירושין, דיכאון אימהי, העדר תקשורת עם ההורים, כישורים חברתיים ירודים, ועמדות פסימיות. לגבי דיכאון באימהות, התסמינים הם עצבנות, ביקורת והבעת פסימיות שהם משמעותיים במיוחד.
בנוסף, הגורמים הסביבתיים תורמים לדיכאון האם, כגון בעיות בחיי הנישואין, או בעיות כלכליות, העשויות גם להשפיע ישירות על הילדים. ילדים מדוכאים נוטים יותר להפגין כישורים חברתיים ירודים, יש להם פחות חברים, והם מוותרים בקלות. היבטים אלו תורמים גם לביצועים ירודים בלימודים וחוסר הצלחה בפעילויות הקשורות ללימודים.
טיפול בדיכאון לבני נוער
הורים מודאגים צריכים להתייעץ עם מורים ורופא הילדים. יחד עם זאת, שתי קבוצות מקצועיות אלו זקוקים ליותר ניסיון באבחון דיכאון. אם נראה כי החשש משמעותי, יש להתייעץ עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, המתמחים בעבודה עם ילדים. הורים צריכים לפעול, מעל לכל, לפי התחושות שלהם, כי יש נטייה להפחית בחשיבות הבעיות בקרב ילדים צעירים.
אם מתרחש סכסוך משפחתי בהווה, יש לקבל טיפול זוגי, ואם יש גירושין במשפחה, יש לבקש עזרה להורות שיתופית. אם אחד ההורים או שניהם סובלים מדיכאון, טיפול פרטני נחוץ לכל אחד מהם. הקבוצות הטיפוליות לילדים יעילות במיוחד לילדים הסובלים מגירעונות מיומנויות חברתיות. טיפול משפחתי יעיל מאוד גם הוא, במיוחד לילדים או בני נוער בוגרים יותר.
דיכאון אינו עובר בהכרח בתורשה ועשוי להיות כתוצאה מבסיס ביולוגי. תרופות נוגדות דיכאון חשובות במיוחד במקרים אלו, במיוחד כשהסיבות פסיכולוגיות, כי הן עוזרות לילד או המבוגר להגיע לרמת התפקוד הנדרשת להפקת תועלת מהתערבויות אחרות. היות וילדים ובעי נוער מגיבים באופן פחות חיובי לתרופות לטיפול בדיכאון בהשוואה למבוגרים, חשוב במיוחד להתייעץ עם פסיכיאטר לילדים.